יש לי חלום, אני אפילו לא יודעת איך הוא התחיל ומה גרם לי לחשוב עליו ולהפוך אותו לחלום, אני אפילו לא מכירה אף אחד שהגשים את החלום הזה, אבל מתישהו בתחילת התואר הראשון שלי, לפני בערך 7 שנים הרעיון הזה התגבש לי. כנראה זה התיאבון שקיבלתי אחרי 7 חודשים בטיול שאחרי צבא לאוסטרליה וניו זילנד, כנראה זה היה השוק הזה של ללמוד תואר, או פשוט הרצון לראות ולגלות עולם.
אבל איפשהו שם, התחלתי להתאהב ברעיון של לראות את שבעת פלאי עולם מעשי ידי אדם.
את הפלא הראשון, ראיתי כמה ימים לפני תחילת הלימודים, עם הרבה חששות לגבי השנה הקרובה, לגבי ההתחלה החדשה ומה יהיה. הקולוסאום ברומא הוא מבנה עתיק והיסטורי שהיה מרכז העולם העתיק וראה הרבה קרבות מלאי דם. כשהולכים בין מבנים היסטורים בני אלפי שנים, קשה שלא לחשוב על החיים שהיו אז ועכשיו, על מה שישאר מאיתנו עכשיו שנלך ומה שהופך היסטוריה להיסטוריה.
לפלא השני, נסעתי בשביל לנקות את הראשון בין שנה א' לשנה ב', הרגשתי שאני צריכה פרופורציות ופרספקטיבה חדשה לחיים, אז טסתי עד להודו, שעד אז הייתי בטוחה שבחיים לא אסע לשם, כי מה לי ולהודו. ביום השני בהודו, שדיי הייתה בטוחה שעשיתי טעות שהגעתי לשם, נסענו לראות את הטאג' מאהל, מבנה מרשים ומפואר בגודלו, שעומד בניגוד מוחלט לעוני והתשתית שמקיפה אותו כבר מאות שנים. יום אחרי, כבר היינו בדרך צפונה לדרמסאללה והתחלתי להבין באמת מה זה הודו.
לפטרה בכלל לא חשבתי לנסוע, אבל טיול קצר של כמה ימים בפסח גילה לי את היופי שבמדבר ואת הפלא שבחציבה ארכאולוגית בת אלפי שנים, וקצת להרגיש אינדיאנה ג'ונס.
מקסיקו הייתה הטיול הראשון שהיה על טהרת הבטן גב, והשיזוף הכי טוב שהיה לי בחיים (אחרי שעברו הימים הראשונים שנרשפתי). הצ'יצ'ן איצ'ה והמבנים סביבו נחרטו כזיכרון מודרני של תרבות שלמה שנכחדה על ידי הקולוניליאזם והשאיפה לכוח וכסף.
לסין נסעתי דקה לפני הקורונה, כנראה שיותר בלסמן וי על עוד פלא עולם. חודש בסין ושלוש שנים אחרי, עדיין קשה לעכל את המדינה הזאת שהיא שילוב בין קפיטליזם מואץ לשלטון האח הגדול, לתרבות בת אלפי שנים, לתרבות צרכנית מתקדמת, ועם שחי בעולם משלו מנותק מהעולם החיצון אבל לא מתנתק מהטלפון. וחומה אחת, ענקית, היסטורית, ארוכה עד אין סוף שאפשר לראות אפילו מהחלל.
יותר מהחוויה שבלבקר במקומות ההיסטוריים האלה, מהטיולים שיצאתי אליהם בשנים האחרונות והאנשים שהכרתי בדרך, גיליתי את עצמי. גיליתי את האהבה שלי למרחבים אינסופיים, לערים עתיקות ולתרבויות שונות. גיליתי את האהבה שלי לחוות, ללמוד, לשאול.
ועכשיו, נשארו לי רק עוד שני פלאי עולם במדינות שאני הכי מחכה לבקר. מצד אחד, אני רוצה לעלות על מטוס כבר מחר, מצד שני, חושבת על היום שאחרי, על החלום שיום אחד אני אגשים, ומה יבוא אחריו. כי מבחינתי, זה לא שאלה של האם החלום הזה הולך להתגשם, זה רק שאלה של מתי.
נכתב ע״י הילית רוזין
Comments