הטיול שלי לבד לקהיר

הבטחתי לכן בעבר פוסט על הטיול שלי לבד לקהיר והנה הוא בא. זהירות, זה הולך להיות ארוך ומפורט

אתחיל מהתחלה, אני גרה כבר כמעט שנה בדהב, סיני. איך הגעתי לפה? יוקר המחייה בארץ, פקקים, חוסר יכולת אפילו לשרוד בכבוד. מניחה שנשמע לכן מוכר. התכנון היה לנווד בעולם עם עסק דיגיטלי שיניב לי כסף ולדהב הגעתי ממש במקרה. אני מאוד אוהבת לצלול ואחרי כמה טיולי צלילה כאן, הבנתי שזה היעד המושלם בשבילי כדי שאוכל להתכונן "לעולם הגדול".

אז כרגע אני מתפרנסת כאן מזה שמארגנת חופשות צלילה לישראלים ומשתפת פעולה עם מועדון צלילה שהוא סופר women friendly ויש לי קורס דיגיטלי שכולו צולם בסיני, על סחר בינלאומי ואיך לייבא לארץ בצורה מקצועית ופשוטה.

לאחר שסיפרתי על עצמי, אספר כמה חלמתי כבר לנסוע לקהיר… הייתי בתהליכים של קבלת דרכון זר, מה שמאוד מקל על המחייה כאן. זה אומר שלא הייתי צריכה להתעסק בהוצאת ויזה למצרים, אלא רכשתי ויזה בשדה של שארם ב -25$ בעת הנחיתה. אפשר גם לעשות ויזה אונליין לדרכונים מסויימים, כדאי לבדוק באתר של ויזות למצרים. לאחר קבלת הדרכון, שמעתי כבר כל כך הרבה על קהיר שלא יכולתי לחכות יותר

סגרתי טיסה משארם אל שייח לקהיר, הלוך חזור עלה לי בערך 80$ מונית מדהב לשדה וחזרה בערך 30$ לכיוון יש כמה חברות תעופה שטסות משארם לקהיר, השוואתי מחירים וטסתי עם אייר קיירו, ממש כמו טיסה מתל אביב לאילת.

אחרי שעה ורבע נחתתי בקהיר והזמנתי מונית לעיר. יש שתי אפליקציות מומלצות uber + kareem. המחירים די זהים, אבל השירות של Uber יותר טוב לדעתי והרכבים יותר שווים. הזמנתי את המונית באפליקציה ושילמתי במזומן לנהג. אפשר להכניס כרטיס אשראי לאפליקציה ולשלם דרכו. רוב הנהגים לא מדברים אנגלית וכשהם התקשרו לחפש אותי, פשוט תפסתי אנשים רנדומליים ברחוב וביקשתי שיעזרו, כולם מאוד ידידותיים ושמחים לעזור.

לאחר נסיעה של כשעה, הגעתי לאיזור של ה down town והגעתי למלון שבדקתי עליו קודם בבוקינג. לא משהו שהייתי ממליצה עליו, אבל המיקום היה בסדר, קרוב לכיכר הנצחון ותחנת מטרו. באותו הערב הלכתי לחוות את השוק חאן אל חלילי והייתה אווירה מדהימה. כל המוכרים מנסים לשוחח ולמכור, ויחד עם זאת מאוד אדיבים ושומרים מרחק. אף אחד לא נוגע, או מתקרב קרוב מדי.

ביום למחרת, ביקרתי במסגד אל אזהר (צריך לבוא עם מכנסיים ארוכים או חצאית עד הרצפה ועם צעיף שמכסה את הראש והכתפיים) לאחר מכן ביקרתי במצודת צלאח א דין ובמסגד של מוחמד עלי.

יש שם מוזיאון מלחמה ממש יפה ששווה ביקור. לאחר מכן טיילתי בשכונת זמאלק וביקרתי ב cairo tower שממנו יש נוף יפה לעיר, לדעתי סתם גימיק יקר ולא שווה את הכסף.

יום למחרת לקחתי מונית לגיזה לפירמידות. הייתי שם בתשע בבוקר, גם בגלל החום וגם כי עוד לא היה כל כך עמוס. לקחתי כרטיס שמשלב כניסה להכל ובהחלט היה שווה את הכסף. שווה גם להיכנס לפירמידות בפנים. באיזור של הפירמידות יציעו לכן לרכב על גמל, יש להיזהר מרמאים. יכולים להציע מחיר אחד ואז פתאום לשנות את המחיר. הסתובבתי שם כמה שעות, עשיתי תמונות והמשכתי הלאה.

בערב ביקרתי במוזיאון של מלחמת יום הכיפורים, אם אין רגישות מסוימת ויש אפשרות להכיל צד אחר בסיפור, הייתי ממליצה לבקר, אבל זה באמת מאוד אינדיווידואלי. למוזיאון הגעתי במטרו, שזו חוויה בפני עצמה עלות הנסיעה 5 לירות, את הכרטיס קונים בקופה וחובה לשמור אותו ליציאה. הכיוונים והיעדים רשומים ממש ברור ובאנגלית בכל תחנה ויש מלא עובדים שמדברים אנגלית שאפשר להיעזר בהם. הכי כיף שיש שני קרונות שמיועדים רק לנשים, מוסיף ממש לתחושת הבטחון. נשים יכולות לעלות גם לקרונות מעורבים, אבל גברים לא יכולים לעלות לקרונות של נשים בלבד. יצא לי גם להתנסות בנסיעה באוטובוס בקהיר, אבל זו חוויה שבאמת שלא צריך לשחזר חחח....

היום השלישי מבחינתי היה הכי חוויתי נסעתי לאיזור הנוצרי של קהיר - מוקאתם. שלוש כנסיות יפיפיות שחצובות בתוך הרים - פשוט וואו. הגעתי לשם בתשע בבוקר והייתי לגמרי לבד. הנסיעה עוברת דרך "עיר הזבל". זו עיר שבה חיים רק נוצרים והם מתפרנסים ממיחזור הזבל. לאחר סיור בכנסיות (ע"י אישה מקסימה שגרה בעיר הזבל ומתנדבת בכנסיה) המשכתי לטייל בעיר הזבל. כן הריח חריף, כן המראות של ערימות הזבל לא מזמינות יותר מדי, אבל זו חוויה. יש שם חנות מקסימה שמוכרת כל מיני דברים שמיוצרים בייסקלי מזבל הייתי התיירת היחידה ועוררתי ללא ספק הרבה תשומת לב ומבטים סקרנים. הטיול בעיר לקח לי כחצי שעה, התושבים היו מאוד נחמדים, פעם אחת מישהו ביקש שלא אצלם וכיבדתי. נפעמתי לראות וילות מפוארות ובשעריהן ערימות זבל. אגב יש סרט קצר ביוטיוב על עיר הזבל, ממש ממליצה לראות.

אם מדברים על ענייני בטיחות, בבוקר הזה, זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה הרגשתי לא נעים. הנהג שאסף אותי בבוקר מהמלון למוקאתם, היה בחור צעיר, סופר נחמד שבשלב מסוים התחיל לשאול שאלות לא רלוונטיות ולא מכובדות במצרים. כמו "האם את נשואה?" , "האם את אוהבת חיבוקים?", "תורידי את משקפי השמש, אני רוצה לראות את העיניים שלך?", "את יכולה לתת לי נשיקה?". ניסיתי להיות נעימה אך תקיפה, אבל השיא היה, כשהגענו ליעד, הרכב היה נעול והוא ממש התעקש לקבל ממני נשיקה. גייסתי את כל האומץ, נתתי לו את הכסף (יותר ממה שצריך כי לא היה לו עודף), ביקשתי שיפתח את הרכב וברחתי משם. לאחר מכן התלבטתי האם להתלונן עליו ל uber ולבסוף החלטתי שכן. חזרו אליי תוך רבע שעה מהחברה, ביקשו לשחזר את כל מה שקרה, וידאו כמה פעמים שהוא לא נגע בי, התנצלו מלא וזיכו על הנסיעה. נאמר לי שהוא הולך להיות מושהה אחרי מה שהוא עשה. בהחלט מחמם את הלב לדעת שיש להם שירות כזה.

במרחק נסיעה קצרה מעיר הזבל, ממוקמת עיר המתים. קודם כל ביקרתי במסגד הסולטאן (אפשר אפילו להיכנס בפנים) והמשכתי לבית קברות עצמו. האגדה מספרת, שבגלל כמות תושבים גדולה בקהיר, יש משפחות שעברו לגור בבית קברות. כן, כן זה מה שאתן קוראות. הקברים המפוארים הפכו לבתיהם של אנשים, ילדים משחקים ברחובות והחיים ממשיכים כרגיל. הסתובבתי שם בערך שעה ויחד עם ההזמנות לתה מהתושבים החביבים, נתקלתי גם במבטים לא נעימים מתושבים אחרים, שוב הייתי התיירת היחידה שם והחלטתי שאם לא נעים אז צריך להמשיך למקום אחר.

ביום הרביעי והאחרון, היה לי חצי יום לפני הטיסה וקפצתי לבקר במוזיאון. היה עמוס באנשים, בשלב מסויים כבר נמאס לראות את אותו הדבר. הכי הרשימו אותי המומיות של בעלי החיים וכמובן התצוגה של תות שבה אסור היה לצלם.

חזרתי למלון, הזמנתי מונית ותוך פחות משעה הייתי בשדה תעופה של קהיר.

סך כל הטיול הזה, כולל מלון ונסיעות, מסעדות, קניות בסופר, קצת קניות לעצמי - יצא לי משהו כמו 400$ לארבעה לילות. את כל הנסיעות עשיתי לבד, לרוב במוניות וקצת בתחבורה ציבורית. הסתובבתי גם הרבה ברגל בכל מיני מקומות לא מתויירים, רצוי באור יום, אבל גם בלילה שום דבר לא יקרה לכן. כן קיבלתי המון מבטים ברחוב, במיוחד בעיר התחתית וזה כנראה שלא כל כך רגילים לתיירים שם. אם מטיילים בשכונה כמו זמאלק, שם רגילים יותר לתיירים ויש פחות מבטים.

אני כבר חולמת על הנסיעה הבאה שלי לשם, מאמינה שבאיזור אוקטובר כדי שלא יהיה כל כך חם. בהחלט עיר מעניינת, שוקקת חיים ומתאימה ביותר לטיול סולו.

נכתב ע״י יאנה חיט