יום מעבר

יום מעבר במסע.

אתמול הייתי ממש בדיכי.

ישבתי כל היום על המרפסת בכיסא ,

אומנם משקיפה על הים בדיוק מה שאני רוצה ואוהבת,

אך

המומה משהוא

מעכלת

מנסה לסדר את המגירות שהתבלגנו.

תמיד ימי מעבר בטיול, במסע ,בחיים שלי כרגע,

הוא יום מועד לפורענות פנימית.

זה כולל פרידה ממקום ,

לעזוב.

והתאקלמות למקום חדש.

שתי פעולות עוצמתיות

אפילו שבהתחלה לא הודאתי בכך

ולא ידעתי איך לנהל יום כזה ,במקום שהוא ינהל אותי ,

סוף סוף

הבאתי תובנה זו למודעות.

גם למדתי מהניסיון.

פעם הייתי ,לא נעים לי,

חותכת ועפה,

אח"כ היית בדיעבד מצטערת,

לא מיציתי.

בעצם לא נתתי לעצמי הזדמנות.

לא למקום כמו שבהתחלה סיפרתי לעצמי.

זה קשור בלהגיע למקום חדש ,

ואט אט לגלות אותו .

את הפינה שעושה לך את זה בדיוק.

אתמול נפרדתי בבנגקוק,

מהבת שלי לאחר חודש טיול משותף באי קו - לאנטה תאילנד.

היא חזרה לארץ ואני ממשיכה.

שכרתי בית לחודש באי קו-פנגאן.

הגעתי ביום של סופת גשמים.

אומנם חם אך גשם ואפור בשמיים ורטוב בכפכפיכם.

אף פעם לא היית באי הזה.

לא ידעתי איך מגיעים ?כמה זמן לוקח ? איך זה נראה ?

מה, מי ,מקום חדש ,בית חדש, מכולת חדשה.

טוב ש 7-11 אותו הדבר בכול מקום כאן בתאילנד.

הצלצול הזה שפותחים את הדלת נותן אשליה ,הגעתה הביתה.

אפו הירקן? איך נעים כאן? באיזה תחבורה ? בכול מקום זה אחרת.

מה מצב היתושים ?

הנחשים ?

המדוזות בים ? איך הים ?נקי מזוהם.

יש נמלים בחול ,שואלת ?

לי יש קטע עם זוחלים למיניהם.

מי השכנים שלי ?

נחמדים מתעלמים .

כמה שיש לי ניסיון,

עדין זה לפעמים :מעיף ,מאכזב, ברגע במבט הראשוני,

מטלטל משהוא,

דורש התאקלמות.

הזיזו אותי מהמוכר והנעים הקודם שהתרגלתי.

אפילו שאני רוצה את החדש ,התזוזה ,ההכרות ,ההתנסות,

זה עדין מנענע.

שם ,

כבר הכירו אותי,

ידעו שאני אוהבת בבוקר ביצים קשות ולא מטוגנות בשמן עמוק.

ידעו שלארוחת בוקר אני מבקשת לימון ושמן זית לסלט.

עד שלימדתי אותם במטבח התאילנדי הזה

את הדרישות האחרות שלי.

הגעתי וחיפשתי עם מי אני יכולה לדבר,

מי מבין אותי .

באתו ראש.

את מי גם אני מעניינת.

לא רק אני מעוניינת.

מצרכים חשובים ב7-11 של היוניברס.

כמעט תמיד בהגעה למקום חדש התגובה הראשונית שלי היא סוג של הסתייגות.

לאת לאט הערפל מתפוגג,

ואני מגלה את המקום,

את היופי שלו .

ומתחילה לנהל עם המקום סוג של מערכת יחסיים,

מה נהדר לי כאן,

ועם מה אני מתפשרת.

כאן ,אין תחבורה ציבורית.

אני על טוסטוס לא נוהגת בשום מקום בעולם ורכב לשכור שנוהגים בצד שמאל ,

גם לא רלוונטי עבורי.

כל אחד והיתושים שלו בראש.

אז מתחיל המשא ומתן הפנימי ואט אט אני מפשירה.

פתאום אני חושבת לעצמי ,

שבעצם בטיול,

אתה חייב להתחבר מהר ועוד יותר לשחרר מהר,

ולא לפחד.

אחרת זה ,

דיכי על הכסא מול הים בשקיעה.

חחחח

אוהבת ואתכם.

נור

25.12.15

נכתב ע״י נור

צילום:דנה טולרֿ