שלום לקמטי צחוק ול10 שיערות לבנות חדשות. שלום גם לנינוחות, התמסרות, בטחון עצמי וקבלה. ברוך הבא 32.. אני מקבלת אותך בזרועות פתוחות. בתכלס זה לא באמת משנה. גיל זו אשליה גם ככה. הכל בסטייט אוף מיינד שלנו. אני למשל, ילדה נצחית שמסרבת להתבגר. עדיין מטיילת, חיה בואן, עובדת בעבודות מזדמנות. קריירה, ילדים, התמסדות, ממני והלאה. הנה אני בדרכי עכשיו למסיבת טבע של 3 ימים לכבוד הסילבסטר. אלו הם חיי. טוב או לא, נכון או לא נכון.. מי יודע. אני יודעת רק מה שמרגיש לי נכון ברגע הזה. לאן שהלב מכוון אותי. אני חיה את חיי במלואם, ללא התנצלות, תוך ניסיון להיטיב עם עצמי ועם הסביבה שלי.
לאוסטרליה הגעתי לפני שנה. בימים התמימים בהם קורונה הייתה רק בירה, הדאגה הכי גדולה פה הייתה השריפות וכל מקום בעולם היה במרחק קליק של הזמנה בקסם האינטרנט.
והנה פסט פורוורד שנה והתמזל מזלי "להתקע" פה בזמן מגיפת פחד וטירוף עולמית. מקום ללא מסיכות (כמעט), כלכלה חזקה ושיווין נפש יחסי.
ואיך אפשר להעביר במילים שנה שלמה. את כל האנשים, החוויות, הנופים, האתגרים והשמחות.
שנה בה טיילתי בין יערות גשם וחופים פראיים. נסעתי באינסוף כבישים שלא נגמרים.
בין קנגורואים לקואלות, דולפינים וליווייתנים, לאקידנות (יונק שגם מטיל ביצים!) ושאר לטאות, נחשים, עכבישי ענק ומיליוני ציפורים.
חייתי את החלום האוסטרלי בביירון, את חיי העיר במלבורן, העברתי 6 שבועות קסומים ומשני תודעה בקהילת הארי קרישנה וטיילתי המון עם הואן בטבע בראשתי.
עבדתי בעבודות חווה, התקנת פאנלים סולאריים (שלראשונה בחיי למדתי לעבוד עם מברגה חשמלית), ובתור מסאז'יסטית ומטפלת אנרגטית.
הכרתי אנשים מדהימים ושבט של אחיות לב. וחוויתי המון חוויות ראשוניות ומיוחדות. ואפילו לראשונה מזה שנים התאהבתי. התאהבתי במקום. הרגשתי נוחות, הרגשתי בבית.
עם זאת, הייתי צריכה בשנה הזו למצוא המון כוחות בתוך עצמי, לטייל לבד בפעם הראשונה בחיי. להתמודד עם בדידות שלא חווייתי כמותה. עם געגוע לבן זוג ומשפחה שנמצאים בקצה השני של העולם. לחפש עבודה, להתמודד עם מזג אוויר לא צפוי, מעברים, בירוקרטיה ושאר אתגרים וניסיונות שהחיים מציבים בפנינו. לא פעם עלה בי ספק, בלבול, פחד.. האם אני הולכת בדרך הנכונה.
מה שהשתנה אצלי לאורך השנים והתחדד בשנה הזו, זו הפרספקטיבה שלי לכל זה. אם פעם יכלתי להאמין לכל המצבים הללו ולהזדהות איתם, היום אני ערה ומודעת לכך שאני יושבת שם במרכז הווייתי וצופה בסרט של חיי. בסרט הזה הנופים משתנים, השחקנים, התפאורה, הסטים. רגשות ומחשבות באים והולכים ואני פשוט שם. צוחקת בחלקים השמחים ובוכה בעצובים. נהנית מארוחה בשווי 200 דולר וגם מדייסה עם פירות בואן, מתענגת על שינה בחדר נוח בוילה יקרה וגם באוהל פשוט בטבע. לא לוקחת לא את זה ולא את זה ברצינות רבה מדי. פשוט עפה על החוויות המגוונות שהחיים מזמנים לי לחוות אותם ואת עצמי דרכם. מזכירה לעצמי כל הזמן שכל חוויה קשה וכל אתגר הם כאן כדי שאלמד, אצמח ואתחזק. זוהי סה"כ הזדמנות מדהימה לתרגל את כל מה שאני יודעת שהוא האמת בשבילי. גם אם כרגע אני נמצאת בסרט מדע בדיוני אפוקליפטי מוזר עם מגיפה עולמית, מסיכות וממשלות רשע - זה בסדר כי השמש עדיין זורחת והטבע מרהיב ביופיו מסביבי. אולי זה לא הסרט אותו בחרתי, ואם יש ביכולתי לעשות משהו כנראה שאעשה אבל זה הסרט ואני אנסה למצוא את הטוב והיופי בו.
למשל את היום הולדת הנוכחי חגגתי מאוד שונה ממה שאני רגילה בדרך כלל. בשנים האחרונות חגגתי עם אסי ולרוב גם עם אמא, שמפנקים אותי במסאז'ים, ארוחות, מתנות. מלכה ליום אחד. והנה השנה אני בלעדיהם, עם חברים חדשים ואהובים שהכרתי לא מזמן אך נהיו חברי נפש. חוגגת בקור, בחיי ואן פשוטים על דומינוס פיצה (טבעונית) בפארק ציבורי בגשם. שלום גיל 16 (אז מה אם אני בדיוק כפול מזה בגיל). אבל זה מה שזה ואני מקבלת ונהנית מהחוויה הייחודית שהחיים מספקים לי כרגע. זה מה שהופך את הכל למעניין.
בנימה זו אני רוצה להמליץ בחום, ואפילו רואה בזה שליחות להפיץ אותה בעולם, את האישה שהשפיעה עלי הכי עמוק בשנה הזו. אישה שהיא מודל לחיקוי והשראה מבחינתי. אתי הילסום. צעירה שחיה באמסטרדם של מלחמת העולם השניה ונספתה באושוויץ בהיותה בת 29. היא השאירה אחריה יומנים מאוד אינטימיים, שבהם היא סוג של חווה הארה בזמן השואה. היא לא קלה לעיכול לרוב האוכלוסיה מהיותה כל כך מתקדמת בדעותיה, משוחררת מינית ובעלת אופטימיות בלתי מתפשרת. אבל אין דוגמא טובה ממנה לזה שאתה יכול להיות במחנה ריכוז בשואה ולראות עדיין את כל היופי, הקסם והמשמעות בחיים ומנגד לחיות באחוזת פאר בהוליווד ולהיות במצב הווייתי של חוסר משמעות, דכאון והתמכרויות. עובדה!
אז לסיכום של הפוסט השנתי הארוך והאחרון שלי לתקופה הקרובה… אני רוצה להגיד שאני אוהבת אותנו. כולנו אחים ואחיות ומחוברים בחוויה האנושית הזו. מיליארדי תאים של אורגניזם אחד. ואין דוגמא טובה יותר מהשנה האחרונה שאיך פעולה של אדם אחד יכולה להשפיע בצורה שכזו על עולם שלם. איך מישהו שמתעטש מטר ממך מוציא מתוך גופו משהו שהופך להיות בגוף שלך, חלק ממך ומגורלך. כולנו אחד וזו לא קלישאה! אמן נבין ונפנים, נעריך את המתנה הזו שנקראת החיים, ניצא מאיזור הנוחות, ונהיה כל יום גרסה קצת יותר טובה של עצמנו למעננו ולמען כל הברואים בכדור היפהפה שלנו.
אז תודה לכל מי ששלח את אהבתו בכל צורה שהיא. אני מעריכה כל מילה ומחווה, שום דבר לא מובן מאליו.
שולחת מלא מלא אהבה
מטזמניה הקרה, הפראית והיפהפיה
נכתב ע״ רעיה ווי
Comentarios