תובנות והמלצות למטיילת הנחושה באיטליה

בניגוד לרבים מבני גילי שסיימו את השירות הצבאי ונסעו חמושים במוצ'ילה ובחיסונים למזרח הרחוק ולדרום אמריקה, בחרתי לנצל את השבועות הבודדים שבין תום הקבע לפתיחת שנת הלימודים באוניברסיטה בטיול סולו באיטליה. המקטע הראשון כלל את מילאנו וגיחה לאגם קומו; המקטע השני כלל את פירנצה ויומיים בערים בטוסקנה; המקטע השלישי התמקד בחוף האמאלפי והרביעי והאחרון בבירה רומא.

לפני שאפרוש כאן את המלצות, תובנות ורעיונות לטיול באיטליה המהממת, חשוב לקרוא את הסיכום הזה בעין ביקורתית – לא כל הסעיפים כאן תקפים לכולם. אני טיילתי כאישה צעירה (22) לבד, תוך הכרה בכך שאני מוכנה להוציא סכום כסף נכבד בתמורה לתחושת ביטחון בלילות ולצבירת חוויות ייחודיות; אני אדם מאוד מתוכנן, אוהבת מאוד היסטוריה - אף יום בטיול לא הוקדש לחופשת "בטן גב" והייתה כאן הרבה עקשנות להספיק הכול, לראות הכול, למצות הכול. לכן, נכון אולי לקרוא לסיכום הזה – "תובנות למטיילת הנחושה באיטליה" – על אף שאין ספק אחרים נוספים עשויים להיעזר וליהנות מההמלצות לא פחות.

מכיוון שהטיול הורכב מ22 ימים שהתפרשו על כל איטליה, אתן המלצות כלליות, ובקבוצות הרלוונטיות לכל אזור אתמקד בפירוט של כל אזור ומה שביצעתי בכל יום. יותר ממוזמנות לפנות אליי באופן פרטי ולהתייעץ לגבי הגעה לאתרים מסוימים באזורים שהייתי בהם: מילאנו (טיול יום לאגם קומו), פירנצה (טיולי יום לסיינה ולוקה), סורנטו (טיולי יום לנאפולי, לפומפיי, לקאפרי לפוזיטנו ומסלול "דרך האלים"), רומא.

1. סיורים – בתור חובבת היסטוריה (וחנונית אמיתית) חיפשתי לפני הטיול המון הדרכות והזדמנויות ללמידה במהלך הטיול על הסיפורים המקומיים. שלוש אופציות מרכזיות שכל אחת מהן מצוינת לדברים שונים:

א. סיור עם מדריך ישראלי – מבחינת התפוקה, האפשרות הכי טובה – גם מבחינת כמות הידע וההסברים המפורטים (הקבוצה גם בדרך כלל קטנה מאוד והסיור מאוד אישי), הכי קל ונוח לשאול המון שאלות אישיות ולקבל טיפים מותאמים. המדריכים שהיו לי במהלך הטיול היו מדהימים והיו זמינים עבורי גם לפני וגם אחרי הסיור לכל שאלה (שזה הכי לא מובן מאליו).

ב. סיורים חינמיים על בסיס טיפים(free tours) - כמעט בכל עיר קיימות מספר חברות שמפעילות סיורים חינמיים עם מדריכים מקומיים. נרשמים מראש, הסיורים אורכים בין שעתיים לשלוש, עוברים בנקודות ציון מרכזיות בעיר ומשמשים סיור היכרות מצוין (ממליצה בעיקר לימים הראשונים בעיר). מקובל לתת בסוף טיפ למדריך (5 יורו מספיק). החסרונות: אפשר בקלות ליפול על מדריך לא משהו (בפירנצה הייתה לי מדריכה מדהימה, ברומא סבלתי מכל רגע), הקבוצה עצומה (בין 10 אנשים ל25), וכמובן הסיור באנגלית לפעמים לא הכי מובנת (אנגלית היא לא שפת אם שלהם בהכרח..)

ג. האפליקציה של ריק סטיבס!: Rick Steves הוא מומחה לאירופה ומציע המון סיורים מודרכים ובלוגים מאוד מעניינים על מדינות בה. יש לו אפליקציה שניתן להוריד שבה מאות קבצי קול, ובהם הסברים מרתקים על תרבות האוכל, ההיסטוריה, ההבדלים בין הצפון לדרום, המוזיקה, המנהגים, וכו' וכו' - את אלה אני נוהגת לשמוע בנסיעות ממקום למקום. אבל, החלק המדהים הוא שיש לו המון סיורים רגליים! קובץ קול שמנחה מאיפה להתחיל, לאן ללכת, ומדברר מה בעצם רואים מולכם, מציין פרטים שלא הייתם שמים לב אליהם לבד ונותן טיפים להמשך. חסך לי עשרות יורו ואיפשר לי לסייר עצמאית.

1. הזמנה ותכנון מראש – מלונות וטיסות סגרתי חצי שנה מראש; סדנת בישול חודש וחצי מראש (ויש כמה שכבר היו מלאות); סיורים בין חודש לשבועיים מראש; כרטיסים לרכבות בין חודש לשלושה ימים מראש. כל אלה סייעו לי לבנות תכנון מאורגן ומסודר באקסל (מי שרוצה, אוכל לשלוח לה את הקובץ המפורט), כך שיכולתי להיות מאוד יעילה בזמן הטיול ולמצות כמה שיותר.

2. רכבות באיטליה – ייתכן שאכתוב על זה משהו נפרד, כי זה דורש הסבר ארוך אבל זה כל כך פשוט לביצוע בפועל. בקצרה, הדרך הקלה והמהירה ביותר להסתובב ברחבי איטליה היא רכבת. כדאי להזמין מראש ברכבות בין ערים מרכזיות (מילאנו, פירנצה, רומא, נאפולי, ונציה), כי המחירים עולים דרמטית ביומיים לפני והמושבים נתפסים; רכבות לעיירות קטנות לא דורשות הזמנה מראש כי לרוב יש הרבה מקום והמחירים לא עולים. יש כמה סוגים של כרטיסים (בייסיק, פרימיום וכו') שההבדל ביניהם הוא בגמישות הכרטיס וההחזרים וגם בנוחות הנסיעה. באיטליה הרציף מוכרז כמה דקות לפני היציאה שלה, ולכן צריך להסתכל היטב על הלוח ולחפש את מספר הרכבת הרלוונטית, ואז להגיע לרציף הנכון. בחלק מהרכבות (הרגיונליות) צריך לתקף את הכרטיס לפני הנסיעה. זה נשמע אולי מסובך, אבל זה מאוד מאוד קל. אם יש ביקוש אוכל לכתוב על זה משהו ארוך ומפורט יותר.

3. מלונות – לשלם בלילה לפני העזיבה / אם שילמת מראש לוודא שאין תוספות ושהכול מוכן לעזיבה. חוסך כאבי ראש והמון זמן בבוקר לחוץ גם ככה.

4. פריטים שכדאי להביא:

א. נעליים – מדגישה שוב את הכותרת על הנחישות – אני הלכתי בממוצע 26,000 צעדים ביום. לכל אורך הטיול, לקראת אחר הצהריים, התחלתי להרגיש סימנים לכך שהרגליים שלי לא יחזיקו עוד הרבה. אני מדגישה – אם אתן מתכננות ללכת הרבה, תביאו נעליים טובות להליכה, לא חדשות, לא סניקרס (עשיתי את הטעות הזו כמה ימים) ולא סנדלים יפות, על אף הרצון להשתוות לאיטלקים באופנה.

ב. תיק צד נעול – לפני הטיול, קיבלתי מהמשפחה ומחברים המון הודעות ואמירות מדאיגות על כייסים בכל עיר באיטליה, ובכל רכבת ומטרו מדי פעם מתנגנת בכריזה הודעה של "הישמרו מכייסים". לפני הצבא טיילתי לבד 10 ימים בניו יורק, עם אותו תיק שלקחתי גם עכשיו לאיטליה. תיק קטן ויפה, שהריצרץ' שלו ננעל כמו קליפס, יש בו תא ראשי עם כיסים פנימיים, והוא מרושת בברזל כך שאי אפשר לחתוך אותו מעליך. כמו כן, נכנסת בו כמות לא סבירה של פריטים בבת אחת: ארנק, טלפון, דרכונים, אוזניות בלוטוס (כלומר קייס לא קטן), מטען נייד, ג'ל לחיטוי ידיים, חבילת טישו, קליפס לשיער, פדים, אקמול... לא יכולה להמליץ יותר למי שרוצה להסתובב בראש שקט. התיק מאמזון, ואוסיף את הקישור להזמנה שלו בתגובה. מבטיחה שאין לי מניות שם

ג. Carry on – לא יכולה לספור את כמות הפעמים שבירכתי על ההחלטה לא להביא מזוודה גדולה ולהסתפק בתיק גב ומזוודה קטנה וקומפקטית (וכמובן התיק שהסתובבתי איתו באופן קבוע מהסעיף הקודם). אמנם נאלצתי לחסוך במקום, ולכבס פעם אחת במהלך הטיול, אבל לא הרגשתי שהייתי צריכה עוד פריטים. למה כדאי? קודם כל לא נאלצתי לפחד שהמזוודה לא תגיע ליעד בטיסה משום שהיא הייתה איתי כל הזמן; ההליכה בין תחנת הרכבת למלונות והפוך לקחה באופן קבוע בין רבע שעה לחצי שעה, על מדרכות שלפעמים עשויות מחלוקי נחל, וזה ממש סיוט לגרור משהו עצום איתך; וגם שמחתי שלא הבאתי תיק גב ענק בלבד כי בוודאות הייתי מסיימת עם כאבי גב.

ד. מטען נייד – לקחתי מטען נייד שהספיק ל2.5 טעינות נוספות של הטלפון. ככה לא חששתי שאתקע ללא סוללה, הסתובבתי משעות הבוקר עד הלילה בלי להזדקק לשקע להטענה וידעתי שאם אצטרך לפתוח את גוגל מאפס מהטלפון או להתקשר, אוכל.

ה. בקבוק מים ושאקל – איטליה מוצפת בברזי מים לשתייה בכל פינה. לפעמים עדיין קניתי בקבוקי מים, אבל ביומיום הסתובבתי עם בקבוק קטן מפלסטיק שקניתי בארץ שאליו חיברתי שאקל מתכת, ותליתי אותו על תיק הצד שלי. ככה יכולתי למלא אותו תוך כדי הליכה, לא לסחוב אותו ביד ולזכור באופן תמידי לשתות מים.

ו. לבוש – בימים שבהם אתם מתכננים לבקר בכנסיות, אתרי מורשת דתיים וכו' – וותרו מראש על גופיות ומכנסיים קצרים.

ד. אוכל – מראש, שילמתי על ארוחות בוקר כלולות במלון; תכננתי לאכול ארוחות צהריים במסעדה, משום שיצאתי מנקודת הנחה שברוב הימים אהיה בדיוק בשיא היום; וכדי לצמצם עלויות, את ארוחות הערב שלי אכלתי באופן קבוע בחדר ממוצרים שקניתי בסופרמרקט סמוך (בדרך כלל קרקרים עם אבוקדו, עגבניות שרי, טונה ויוגורט בצד). טיפים – 1) במקרה שבו מחליטים לאכול צהריים במסעדה – מסעדות איטלקיות אותנטיות ייפתחו רק בשעה 12:00, ייסגרו ב15:00, וייפתחו שוב רק בשעה 19:00 או אפילו מאוחר יותר. המסעדות הפופולריות ביניהן יאוישו בתור עוד לפני השעה 12, ולכן שווה לתכנן את הזמן מראש ולהגיע למסעדה בתוך חלון הזמנים הזה. הכי כדאי – לשאול מקומיים, כמו למשל העובדים במקום הלינה, על איזה מסעדות הם ממליצים. 2) איך יודעים שגלידריה אותנטית? היא לא תיראה כמו הר בתוך תבנית מתכת בצבעים בוהקים, אלא תהיה בתוך מיכלי מתכת סגורים ומכוסים או תהיה שטוחה בתוך התבנית. למה ה"הר" הצבעוני בהכרח אינו ג'לטו איטלקי? כי כדי להיהפך להר הזה כנראה יש בגלידה המון אוויר שבג'לטו דחוס וחלק שעשוי בעיקר מחלב אין, והצבעוניות המיותרת מגיעה מצבעי מאכל מלאכותיים. ג'לטו פיסטוק אמיתי, למשל, לא יהיה ירוק בהיר, אלא חום ירקרק.

ה. כשרות למסורתיים – אני לא אוכלת בשר לא כשר, אבל לא חייבת שכל האוכל שלי יהיה כשר, אז בגדול תפקדתי כצמחונית במשך החודש הזה. קניתי הרבה ירקות ופירות, אכלתי המון פסטה (הרטבים לצמחוניים מסתכמים בגדול ברוטב עגבניות, פסטו או חמאה ומרווה). מי שחשוב לה לאכול סמי-כשר כמוני, רוצה להימנע מ"סטרוטו" – שומן חזיר שהאיטלקים מכניסים גם למאפים ולכל מיני מאכלים שלא מצפים למצוא בהם דברים בשריים (למשל, הספוליאטלה הנפוליטנית). שווה לשאול את המוכר על זה. הכי כיף למצוא מקומות טבעוניים כי שם אפשר לאכול בחופשיות בלי לחשוש, ותכלס,

ההימנעות ממאפים שלא ברור מה יש בהם כנראה חסכה לי הרבה קלוריות...

ו. אינסטינקטים – כמה שהסעיף הזה חשוב... כשאת מטיילת לבד, את נפגשת עם כל כך הרבה סיטואציות לא צפויות. יש לי המון דוגמאות לזה, אבל אגיד רק במשפט: סמכו על תחושת הבטן. נראה שמישהו פשוט... לא מתיישב לך נכון, גם אם לכאורה אין בזה היגיון? פשוט תלכי או צמצמי את האינטראקציה. אפשר לסמוך רק על עצמך, ויש בזה גם המון יופי.

כטיול אחרי צבא, זה היה פשוט מושלם ואיפשר לי לנשום ופשוט ליהנות מכל רגע במרווח המאוד קטן שבין הקבע לאוניברסיטה. מחזיקה אצבעות שאצליח לצאת לגיחות נוספות כאלה גם בזמן הלימודים.

יש המון עוצמה וכוח בלטייל לבד. לכל אדם שהופתע מהבחירה שלי ושאל "איך ההורים היו בסדר עם זה?" או "את לא מפחדת?" עניתי בפשטות: "אני לא חושבת שזה עניין של אומץ. רק של נחישות, כוח רצון, היגיון בריא וזהירות."

המלצות למקומות הלינה שלי (למי שרוצה לשמור ולהזמין)

במילאנו - מלון Mentana לחצי כאן לקישור מלון סופר מרכזי והצוות שם היה ממש מדהים. החדר ליחיד פצפון, אבל האמת שלא הייתי זקוקה ליותר.

בפירנצה - מלון Il guelfo bianco לחצי כאן לקישור חדר וינטג' יפהפה עם חלון שצופה לעיר, כנראה המלון הכי יפה שהייתי בו.

בסורנטו - hotel regina לחצי כאן לקישור

יחסית במרכז העיירה, מלון קצת סתמי אבל באמת היה לא יקר. באופן כללי (לא זוכרת אם כתבתי בפוסט) עדיף לעשות טיול כוכב מסורנטו כשמטיילים בדרום איטליה ולא להתמקם בנאפולי. סורנטו הרבה יותר קרובה לשאר חוף האמלפי, וגם יותר יפה ושקטה.

ברומא - Monti palace לחצי כאן לקישור

מלון שהוא סופר קרוב לקןלוסיאום, באמצע שכונת monti שמלאה בחנויות וינטג' יד שנייה ורחוקה מאתרי התיירות המפוצצים. לא רחוקה מדי, עדיין הלכתי ברגל לכל מקום בלי בעיה  שדרגו אותי מחדר סולו לחדר זוגי פשוט כי היה להם חדר פנוי, ככה שהחדר הרגיש לי מאוד גדול ויוקרתי. מנהל המקום מת על ישראל והיה כאן כמה פעמים, שוחחנו המון והוא היה ממש מקסים.

נכתב ע"י יובל וילסון