משתפת במסע שלי, שבועיים בגאורגיה. נסעתי בעיקר בשביל לעשות את הטרק של מסטייה אושגולי אבל הגעתי לעוד מקומות ופשוט התאהבתי במדינה הזו. יום 1 טסתי אלעל ונחתתי בטביליסי יחסית בערב. עשיתי איסים של magticom עוד מהארץ והייתה לי אחלה קליטה ברוב המקומות. מהשדה נסעתי בבולט למלון, ארוחת ערב זריזה והלכתי לישון. כל פעם שחזרתי לטביליסי ישנתי במלון Makmani הוא ממקומם ליד כיכר החירות והיה לי נוח לכל מקום ברגל. הצוות שם ממש אחלה ואפילו שמרו לי על המוצ׳ילה לכמה ימים כשנסעתי לקזבגי (רק תבקשו חדר

לפני שנה חוויתי פרידה קשה. ממישהו שראיתי איתו את כל החיים שלי. הוא עמד להציע לי נישואין, קנה טבעת ואז בגד בי ונטש. חזרתי לאמא שלי, והייתי כל כך בודדה, שפתחתי אפליקציות היכרויות רק כדי לא להרגיש לבד. אחרי חודשיים נכנסתי לזוגיות חדשה שנמשכה שמונה חודשים, ולפני חודש גם היא הסתיימה. בדיוק שנה אחרי הפרידה הראשונה, הרגשתי שהגיע הזמן לטוס לבד. לחוות את עצמי עם עצמי. לא לפחד מהבדידות או מהשעמום, להכיר את עצמי מחדש ולהיות בטוחה בעצמי. היו לי חששות לפני הטיול, כמו לפני כל טיול, אבל עשי

אז סופסוף אני יכולה לשתף, חזרתי מרודוס. זו לא פעם ראשונה שאני טסה לבד, זו היתה פעם ראשונה שאני טסה לחופשת בטן גב ומנוחה. ויש לי כמה מסקנות , והמלצות שאשמח לשתף איתכן. שנתיים שלא טסתי, (וזה חריג עבורי), השקעתי זמן ואנרגיה וכסף בעבודה, ובחיים כאן. לרגע הזנחתי את הצד ההרפתקני שבי, את הצד שאוהב לטייל, להכיר את עצמי מחדש במקום שבו אף אחד לא מכיר אותי. רצה הגורל, והחלטתי שאני סוגרת טיסה לרודוס. מעולם לא הייתי ביוון, כל מקום שטיילתי בו היה אורבני ומלא חיים, וזה מצחיק כי הרגשתי בעברי